חרזי משאבות בטון בע"מ נ' זעאתרה

החלטה

ביום 26/05/2013 בהעדר הגנה, לבקשת התובעת ניתן פסק דין כנגד הנתבע.

ביום 15/08/2013 הגיש הנתבע "בקשה בהולה לביטול פסק דין ולעיכוב הליכי הוצל"פ". בקשה נסמכת בתצהיר הנתבע שנעשה ביום 12/08/2013 בו מוצהר גם זאת:

לאחר הגשת התביעה נועדו הצדדים ביום 16/04/2013 לניסיון לחסוך את העימות המשפטי. במסגרת המפגש, העלה כל צד את טיעוניו ולאחר משא ומתן הגיעו הצדדים להסכמה (על פי המוצהר בסעיף 8), כי הנתבע ישלם לה 120,000.00₪, לסילוק מלוא חובה כלפיו על סמך חשבון סופי אשר תנפיק.

בסעיף 9 מוצהר כי התובעת הוציאה חשבון סופי נכון ליום 31/05/2013, וכי סכום זה שולם לשביעות רצונה וכל אלו לא הגיש המבקש הגנתו בתיק או כל בקשה אחרת כיוון שסבר (סעיף 12) כי התיק נסגר.

עוד מצהיר הנתבע, כי את פסק הדין קיבל ביום 01/08/2013 או בסמוך מאוד לכך. מכל אלו, מבקש המבקש להורות על עיכוב הליכי הוצאה לפועל וביטול פסק הדין.

לבקשה צורפו: חשבונית (מס' 01/002255) מס מיום 31/05/2013 של התובעת לנתבע, המציינת סכום לתשלום (כולל מע"מ) על סך 81,202.00₪ וכן, קבלה מס' 01/001743 המעידה על קבלת ארבעה שקים מעותדים, כל אחד על סך 20,000.00₪ ובסך הכל, 80,000.00₪. הקבלה נושאת תאריך 31/05/2013.

כמו כן, צורפה קבלה מס' 01/001742 מיום 31/05/2013 על סך 40,000.00₪ המפרטת שני שיקים, האחד ליום מתן הקבלה על סך 20,000.00₪ והאחר מעותד ליום 30/06/2013.

ביום 27/08/2013 הוגשה תשובת התובעת המציעה לדחות את הבקשה שכן, הנתבע ניפגש עם ב"כ המשיבה על פי האמור בתשובה, לאחר קבלת פסק הדין והאמור בה אינו אלא שקר מוחלט. מכל מקום, המבקש אינו מכחיש את החוב שנפסק ואף לא את החוב הנקוב בכרטסת המשיבה אלא, טוען בעלמא להימצאו של הסכם חדש שהשיג עמה, המנוגד לפסק הדין.

לבד מזאת, מציינת התשובה כי אין חולק על כך כי הבקשה אינה עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה לביטול פסק דין. הפגישה הנזכרת בבקשת הנתבע הסתיימה ללא הסכמות, ברוח טובה והמבקש היה זה אשר ציין באותה עת כי הוא יגיש כתב הגנה, וכן תביעת מליונים כנגד ספקית הבטון וכנגד המשיבה. מכל שאמר, לא עשה דבר.

כשבוע לאחר שניתן פסק הדין, הגיע הנתבע למשרדי המשיבה, הניח על שולחנה 6 המחאות דחויות החל ביום 31/05/2013 וכלה ביום 30/10/2013, כל אחת בת 20,000.00₪.

הובהר למבקש אותה את, כי אין בסכומים האלה כדי לסלק את החוב הפסוק. מכל מקום, מעולם לא וויתרה התובעת על זכייתה על פי פסק הדין. קל וחומר, על הוצאותיה בשל הגשת התביעה.

הגם שהתגובה מציינת עובדות רבות אשר נטרח להדגישן בגופנים צועקים ובקווים, לא מצאה לנכון המשיבה לסמוך תשובתה העובדתית בתצהיר הזוכה.

החלטתי מיום 18/08/2013 קבעה כי כנגד הפקדת ערבון בן 120,000.00₪ יעוכב ביצועו של פסק הדין. נכון להיום, אין בנמצא הפקדה כלשהי וממילא גם לא עוכב ביצועו של פסק הדין עד כה.

אותה החלטה קבעה גם כי למבקש זכות המענה בתוך עשרה ימים מקבלת תשובת התובעת.

ביום 24/10/2013 הגישה התובעת בקשה לייתן החלטה בבקשת הנתבע. הבקשה אינה מציינת האם ואי מתי המציאה היא את תשובתה לנתבע, ומכאן איני יודע אם נתאפשר לו לממש את זכות המענה, אם לאו.

עם זאת, דומה כי אינטרס מובהק של הנתבע הוא לעקוב אחר המתרחש בתיק זה, ולוודא את קיום ההחלטות הניתנות בבקשתו, לא רק על ידו (בעניין הפקדת הערבון) אלא, גם על ידי הצד שכנגד, על מנת שיוכל לטעון את מענה הנתבע לתשובת התובעת.

בנסיבות אלו, משלא מצא לנכון הנתבע להתייחס לתשובת התובעת, אני מורה על דחיית בקשתו, בין היתר משום שאין היא מגלה עילה לביטול פסק הדין, אין היא מכחישה כלל את קבלת ההזמנה לדין ואת כתב התביעה, כמו גם את אי הגשת הכתב הגנה.

המבקש גם אינו טורח לפרט מה ההגנה בפיו מפני התביעה, לו יבוטל פסק הדין ולצד כל אלו, נעלה מספק כי כל התשלומים שבאים לידי ביטוי בצרופות בקשת המבקש, נעשו לאחר מתן פסק הדין, ולא לפניו. לכן, אינם יכולים, ולו לכאורה לבטא את ביצוע פסק הדין.

לא אעשה צו להוצאות.